וכך הוא מתאר את ראשית ימי שלמה:

506 קול הדם | הלל ויס היסטורי, המקבע בכוחו את העולמות ; הוא מבוא לגאולה השלמה, האחרונה . חורבן בית ראשון אף הוא אינו תלוי באבהותו של שלמה על נבוכדנצר . על ידי עריכת האגדות מדגיש עגנון את הבעיה התיאולוגית . כך בפרק נב, "מפני מה נתן הקדוש ברוך הוא להחריב את ביתו" : ״סיפרתי לך שבאה מלכת שבא אצל שלמה … ויצא ממנה נבוכדנצר שהחריב את בית המקדש . והיאך נתן הקדוש ברוך הוא להחריב את ביתו ? אלא לפי שהיה חירם מתגאה על ששלח ארזים לבית המקדש … אמר האדון, אני קורע המלבוש ולא יהא העבד מתגאה״ ( עמ' 173 ) . עגנון דוחה את הסבר השכר והעונש הטבעי, ההסבר המתבקש מאליו, המציין קשר סיבתי בין מעשים לתוצאותיהם ( בין הולדת נבוכדנצר כתוצאה של חטא שלמה לבין חורבן הבית ) , ובוחר במערכת אחרת של סיבות ותוצאות . עצם העמדת תגובתו הקיצונית של הא - ל – החרבת המקדש – בגלל גאוות חירם המלך הנכרי, מעמידה את הא - ל בתחום כמעט אבסורדי . עגנון מדגיש מערכת ערכים אחרת, שהחטא כלפיה חמור יותר מהולדת נבוכדנצר – חטא הגאווה, גאוותו של אמן, מלך-עבד--גוי . הבנת דרכי הא - ל במערכת הרגילה של שכר ועונש, המערכת ההיסטורית השקופה, נכשלה זה כבר...  אל הספר