כ . רב סעדיה גאון על התהוות הלשון | 26 בקטע הראשון, מן הפרק הרביעי, דן רס״ג בדגש לסוגיו ובוחן את סוג הדגשים שאין להם סיבה – הם נתונים מראש בלשון ואין לבקש להם הסבר . וכה דבריו : נקול אן הד֗ ה אלח֗ י֗ חרפא קד תֻשַדד תארתא [ ותרכ֗֗ א פי ] אכ֗֗ רי וג֗ [ מי ] ע ד֗ לך תנקסם קסמין מנהא מא לא [ על ] ה עליה ולא סבב פיה ומנהא מה לה אלעל [ ל ] ואלאסבאב ויג֗ ב אן נבתדי אולא באלקסם אלד֗ י לא עלה עליה [ א ] ד֗ הוא איסר שרחא ונקול אן אלאסמא אלאצליה אלתי הי א [ ס לי ] בנא עליהא לא תקע עלה לתשדידהא וארכ֗֗ איהא ד֗ לך כ [ קו ] לך עמים דגש ובנים רפי לא עלה לד֗ לך ואיצ֗ א כקולך [ ] ה רפי ומכה דגש לא אעתלאל לה וכקולך איצ֗ א חנם דגש חפץ רפי ואמת֗ אל ד֗ לך כת֗ יר 3 פיה סאקטה לא יקאל פי כל ד֗ לך לם ואלמסלה ואלדליל עלי אנה כמה ד֗ כרנא לאן ואצ֗ ע אללגה יג֗ ד אלעלאמאת אלתי וצ֗ עהא ללאשיא עלי עלל אריד בד֗ לך אנה לא לעלה ג֗ על אלנהאר יום וג֗ על אלבחר יָם ולו חתי עכס ד֗ לך לכאנת אלחאל פיה ואחדה ואנמא צאר ד֗ לך לא יג֗ וז ענדנא נחן לאן אלאצטלאח קד סבקנא פאלזמנא אן לא נכ֗֗ רג֗ ען חדודה אד֗ קד תקדם אלאכ֗֗ ת [ י ] אר מן...
אל הספר