ארנסט קסירר ו״המיתוס של המדינה״ : דיוקנו של הפילוסוף כאדם חסר אשליות | 11 קסירר נאבק אפוא בדעותיו הפסימיות והפטליסטיות של אוסוולד שפֶּנגלר ( 1880 - 6 19 ) , הבאות לידי ביטוי בספרו ״שקיעת המערב״ ( Der Untergang des Abendlandes ) , אך גם מזהיר מפני האופטימיות של הגל, העולה בבירור מאמירתו 80 עם המפורסמת, ״מה שהוא תבוני הוא ממשי, ומה שהוא ממשי הוא תבוני״ . עלייתה וניצחונה של תרבות המיתוסים, האגדות והגיבורים של גרמניה הנאצית, הממשי אינו תבוני עוד והתבוני אינו ממשי . קסירר חוזר על ההשקפה הזאת במקומות אחרים, וטוען בדיוק מה שטוען אוארבך בפרק הראשון של ספרו מימזיס, 81 – ״הנאצים ביססו את כוחם על מיתוסים היסטוריים-״צלקתו של אודיסאוס״ 82 חברתיים״, ואילו ״היהודים הראו תמיד נטייה מעטה בלבד למחשבה מיתית״ . דברים אלה מלמדים על מעורבותו ההולכת וגוברת של קסירר בפוליטיקה של זמנו ועל מאבקו למצוא תגובה הולמת לסכנת הנאצים . ב״מסה על האדם״ הוא מגן בעוז על המחשבה והאמונה היהודית ומשבח את התנ״ך בתור אחד ממקורות ההומניזם, החירות ועליית ההיבט המוסרי בתודעה הדתית . הוא כותב שם על ״הציביליזציה האירופית שלנו״ ומדגי...
אל הספר