ויקטור רובינוב 308 אוזניו והגביר את השתוללותו והיה ברור כי הירח השתלט עליו כי דרך עיניו הסתכל עליי הרופא המתחזה מבית החולים רמב"ם במבט לועג, בז ומזלזל . שמעון ליטף את ראשה של פרה ‑‑ גמל שעמדה לידו ולעסה עשב, כופף את קצה גדר הפח ונתן לי לצאת ראשון לרחוב, שהיה שטוף שמש שזרחה בגאון בשמי התכלת העמוקים, מכוסים ברוב שטחם בשכבת עננים לבנה ודקה שדמתה לתחרה עדינה והייתה תלויה כל כך נמוך שלהקות של דרורים שהתעופפו סביבנו לעיתים היו חודרים אותה והופכים לצלליות ונחשפים שוב במהלך מעופם בחורים שהיו נפתחים ונסגרים בתוך שכבת העננים על ידי הרוח, שנשבה במעגלים ולכן גם החורים היו עגולים ונפתחו ונסגרו כמו עינית של מצלמה . הרוח גם גרמה לתזוזה מעגלית של העננים בתוך עצמם וזה דמה לקלידוסקופ מסתובב או לריקוד של פתיתי שלג או לציור שמצייר הכפור על זגוגית החלון, שהפעם נמצא בתנועה . שמעון הציע לקפוץ לאושרית, שהייתה בעבודה, לפני בית החולים רמב"ם - עכשיו, כשאני ביחסים כל כך טובים עם ראש המאפיה הקווקזית, זה הרי מתבקש . המאבטח של בית הזונות חייך למראה שומרי ראשי, בירך אותם לשלום ופתח בפנינו את הדלת . בחלל המרכזי כמה זו...
אל הספר