ויקטור רובינוב 120 שאי‑‑חשיבה זהה לאי‑‑קיום . האמנם מחלת הדמנציה של אמו של פליקס דוחפת אותה לעבר האי‑‑קיום ? פליקס בהחלט הרגיש כך ומספר פעמים חזר ואמר בצער עמוק שהוא חש כי הוא נמצא בתהליך אבל, אף על פי שאמו עודה בחיים . ניתן להגיד אפוא שהשתדלותו של המטפל להתנגד "לדחף הכופה קישורים", כלומר להבנה, לפירוש, לחשיבה, זהה לניסיון להפסיק להתקיים, אך יש להפריד בין חשיבה קוגניטיבית, שבה היה מדובר עד כה, לבין חשיבה רגשית, הזהה להכלה, כי להכיל רגש, כלומר להכניס אותו פנימה במלואו, בלי שהוא יידרש להשתנות, משמע לחשוב . הטענה המתבקשת מתוך המחשבות שנכתבו מעלה היא ש"אני מכיל משמע אני קיים" והיא קלה להוכחה, כי סובייקט שמפסיק להכיל מפסיק להתקיים בתור סובייקט והופך לאובייקט, כאשר, בהתאמה לכך, גם כסיבה וגם כתוצאה, כלומר כדבר שבא מתוך דינמיקה של כדור שלג, חשיבתו נסוגה מסובייקטיבית לאובייקטיבית, וכלל לא במקרה נוצלה כאן המילה "נסוגה", אשר עלולה להישמע שיפוטית, אך היא תיאורית גרידא ומוטלת עליה המשימה להכין את הקרקע למחשבותיו של פרויד על ציר העומק עם תחתית בסופו . הידיעה הסמויה בדבר האין‑‑סופיות של הנפש לא נותנת...
אל הספר