משה צוקרמן | משה צימרמן 134 כך לאחר שהיהודים ניסו במשך כמעט אלפיים שנה את תפקיד הקורבן הנצחי והיה להם רק ניסיון לא טוב עם זה . למקרבנים יש בדרך כלל תוחלת חיים ארוכה יותר, וזה יותר כיף להיות מקרבן מאשר קורבן" . הסבר אחר הוא פועלה של האידיאולוגיה שעה שהיא מופנמת וחודרת לכל נימי ההכרה עד כדי היעשותה תודעה כוזבת במובהק . עיוורונם של מי שחונכו להיות עיוורים ועוצבו לכך על ידי מה שמכונה בפיו של לואי אלתוסר “מנגנוני מדינה אידיאולוגיים" הוא כבר כמעט טבע שני להם, וכפי שאתה אומר, “קשה לנהל בעניין זה דיון ענייני", והייתי אף מוסיף : עצם הניסיון לנהל דיון ענייני בעניין זה נחווה על ידי בעל התודעה הכוזבת כפגיעה בו, כערעור בסיסי של תפיסתו העצמית . אבל אני מבקש להציע הסבר נוסף, שאמנם אינו סותר את שני ההסברים האחרים, אך יש בו כדי להבהיר את חיוניותם של “העיוורון" ושל הצורך “לא לראות דברים כהווייתם" עבור מי שלוקים בכשלים אלה . אני נסמך כאן על הנחה פסיכואנליטית, אשר לפיה התמודדות עם אשמה עשויה להוביל להדחקה של סיבת האשמה אל מחוזות הלא ‑‑ מודע או לפחות הסף ‑‑ מודע . ניטשה ניסח זאת במכתם מבריק ( המטרים את תיא...
אל הספר