חושבים גרמניה 127 בישראל . ודאי שלא לנוכח ההטרוגניות התרבותית ‑‑ אידיאולוגית המאפיינת את החברה הישראלית בכללותה . לכן ראיתי בשעתו בשכחה נוסח אלקנה דווקא “קללה" . גרסתי, כמי שעבר את החלק המשמעותי של תהליך החִברות שלו בגרמניה, שיש ללכת בנתיב הקשה, המייסר והמפרך של התמודדות עם העבר ( Aufarbeitung der Vergangenheit ) כדי שהמשקעים לא יהפכו לדפוסים אידיאולוגיים פטישיסטיים של שנאה, איבה וטינה . כאלקנה דאגתי גם אני שה"שם" משפיע את השפעתו הריאקציונית על ה"כאן" . אבל המסקנה שהסקתי ( לא מעט בהתבסס על ההגות הפרנקפורטאית בנוסח תאודור אדורנו וולטר בנימין ) הייתה הפוכה מזו של אלקנה . אלא שהיצמדות זו לפרדיגמת ה"זכור" העלתה ( ועדיין מעלה ) קושי מסוג חדש, קושי שנדמה לי שאתה היית אחד הסובלים העיקריים ממנו בישראל . כוונתי לשאלה : בהינתן השפעת ה"שם" על “הכאן", האם מותר להשתמש ב"שם" כקנה מידה להשוואה עם ה"כאן" ? במילים אחרות, האם מותר להשוות תהליכים חברתיים ‑‑ פוליטיים ודפוסים שהתקבעו בעקבותיהם בחברה הישראלית של העשורים האחרונים עם תהליכים היסטוריים ותולָדות אידיאולוגיות בשלהי רפובליקת ויימאר ועליית הנאציזם...
אל הספר