5 המערב וישראל: מודל השראה

מאיר חטינה 264 נכחה גם בכתיבה הליברלית אחרי 1967 . אז, וגם כעת, המענה לא היה בהפניית עורף לערכים מודרניים, הומניים וליברליים, אלא בשאילה מבוקרת שלהם באמצעות סינון, עיבוד ועידון כדי להנגיש אותם טוב יותר לקהלים מקומיים . כך למשל לגבי חילוניות, שלא הוצגה כאתאיזם או כאנטי ‑‑ דתית אלא כמכילה, מפויסת ושומרת על כבוד האמונה מפני ניצול פוליטי, או לגבי אינדיבידואליזם, שלא הוצג כמתן דרור לאגואיזם משולח רסן אלא כמגודר בערבות הדדית בתוך הקהילה ובוויסות רגולטורי מצד המדינה . מה לגבי היחסים עם הסביבה החיצונית והתהליכים הפוקדים אותה ? האם להסתייע בממשלות המערב לקידום דמוקרטיזציה פנימית ? כיצד על הערבים להתנהל מול האתגרים שמציבים הגלובליזציה או הסכסוך עם ישראל ? גם כאן המענה הליברלי התאפיין בגיוון פנימי, אבל ללא הרהור או סימן שאלה לגבי הצורך לצעוד עם רוח התקופה, להשתלב בגלובליזציה ולחתור לשלום עם ישראל . הזירה החיצונית של אקומניות תרבותית בשיח הליברלי, כפי שתידון להלן, מספקת את הנדבך השלישי, לצד חירויות הפרט ופלורליזם פוליטי, של הקורפוס הליברלי הערבי, ומבדלת אותו מזרמי מחשבה אחרים בתרבות הערבית . הקריא...  אל הספר
רסלינג