פרק ז: "אני רואה בספר את ההבקעה שלי"

254 | ״דווקא רציתי לצאת מגדרי״ רבקה אלינב האמות של עולמם האישי כדי לגעת באמת אוניברסלית של הקיום האנושי, לתת ביטוי לעולם האדם . בחריגת האמן הגדול מהווייתו הפרטית אל ההווייה הכלל - אנושית – "כשנגמר 'להיות אינדיבידואליסט זה חזות - הכל'" – האמן הווירטואוזי מקדש את הקיים ממקום של אמפתיה ואהבה כלפי העולם ( עמ' 253 ) . על רקע זה מתבהרת ההבקעה שהמחברת מייחסת לעצמה ברומן שאנו דנים בו . היא רואה בו הבקעה בעיקר בזכות הדיבוריות המועצמת שלו . דיבוריות זו היא בעיניה שֵׁם חלופי להידברות "שנושאת עימה כלפי העולם הרבה פיוס [ . . . ] ואהבה" ( שם ) . תכונות אלה לא היו נחלתה ביצירות הקודמות . רק כך מתחוור הקו הסמוי המחבר בין רעיון ההבקעה של האמן המופתי ובין הפנייה האינטימית ומכמירת הלב שבה כהנא - כרמון מבקשת לגעת בקוראיה ומבטיחה להם – "אנא האמינו לי, זאת היא הבקעה" ( 6991ב, עמ' 35 ) . אם לדבר על הבקעה, היא נמצאת לדעתי בעוד מישור לא פחות מרכזי מהמישור הסגנוני . הבקעתו של הרומן ליוויתי אותה בדרך לביתה צריכה להימדד בפרמטרים של דיוננו, דהיינו בגיבורה שהאמנות היא לה זהות וקיום, ובעלילת חניכה נשית, שבה ההתעוררו...  אל הספר