פרק ה: בין בדיון לרפלקציה אוטוביוגרפית

240 | ״דווקא רציתי לצאת מגדרי״ רבקה אלינב בריאיון שנערך כעבור ארבע שנים ( סתוי, ,1990 עמ' 29 ) , מרחיבה הסופרת בנקודה זו ובוחרת להמחישה במְשָלים מהפרקטיקה הפרוזאית שכולנו מכירים - "במשך רוב שנות הכתיבה שלי, אם אני חושבת על עשרים וארבע שעות ביממה, אני יכולתי לכתוב רק כשידעתי באופן ברור שכל המטוסים ממריאים לפי לוחות - הזמנים, כל האניות מפליגות לדרכן כשהן במצב תקין, ובכל בתי החרושת העשן עולה מכל הארובות [ . . . ] לכן, בבית עם שלושה ילדים, כלבה ובעל ( לפי סדר התובענות ) אני יכולתי לכתוב רק בשעות הלילה [ . . . ] בשעות היום מחקתי את עצמי . כך אני חושבת זה היה גם לגבי השאלה של 'מתי התחלת לכתוב' [ . . . ] ידעתי שזה יבלע אותי, ובהמשך הזמן, זה מה שקרה״׳ ( שם ) ; מהי אותה השלמה פנימית לכווץ את שאיפותיה [ "כשכל הדברים האחרים כבר היו מסודרים וסגורים, ועמדתי בכל החובות, יכולתי לתת לזה דרור" ] , אם לא הפנמה של חלוקת תפקידים תלויי מין ? בגרסה של סילביה פלאת חלוקה זו מומחזת בהיררכיה בין מלכת הדבורים ופועלותיה, לעומת "האיש בלבן" שמנצח עליהן . להזכירנו, במלכה תלויה הישרדות הכוורת, אך מי שמנהל את הרדייה ו...  אל הספר