142 | ״דווקא רציתי לצאת מגדרי״ רבקה אלינב הפרושׂה על כתיבתה של קציר ומלפפת את יצירותיה זו לזו נארגת סביב דמות האם, היפה בנשות הכרמל, בת למשפחה ותיקה ומבוססת ; דמות האב – גבר אפרורי ומופנם ממשפחת פליטי שואה גלותיים ; פצע גירושיהם ; מחלת האם וטראומת מותה ; דמויות הסבים, דודָתחיה האהובה ששמה האמיתי ( תקוה ) מוחזר לה ברומן האוטוביוגרפי צילה [ 2013 ] ; ומעל כולם – המספרת המנכיחה ואורגת את סיפוריהם בשטח ההפקר שבין העובדתי לבדיון הספרותי . למן הקובץ הראשון ( ובהלימה לציטוט בראש הסעיף הקודם ) , זמן הזיכרון הוא המדיום העיקרי והמכרה שממנו חוצבת קציר את נושאי כתיבתה . כך, למשל, המפגש עם בן דודהּאוֹלי בלוויית סבם בפתח הסיפור "שלאף שטונדה" הוא המניע את ההפלגה אל הטעימה הראשונה של תשוקה מינית שהתרחשה באחד החופָשים הגדולים בבית הסבים שבכרמל – "ואמרת שאתה אוהב אותי" [ סוגרים, עמ' 12 ] . משם משתרשר הזיכרון אל סופה של הפרשה, שאמנם הותירה כתם על הספה בעליית הגג, אך מי ששם לה קץ היה דוד אלפרד הצדקן . הוא זה שתפס אותם בשעת מעשה . חוויית אותו קיץ והגילוי בדיעבד כי אלפרד המזועזע מהפקרותם היה בעצמו חובב נערים...
אל הספר