פרק ז: "אני חושבת שהיא תכתוב את הספר שלה": מַרְאַת-צד למערב

114 | ״דווקא רציתי לצאת מגדרי״ רבקה אלינב מתבוננת סביבה ואז "היה רגע אחד שבו התחיל הכל, התחוללה התמזגות איטית, היא והחיות הקטנות, והעשבים המתנועעים [ . . . ] כולם היו לאחד [ . . . ] כאילו משהו חדש התעקש להיוולד, ועל בשרה הוטל לשמש לו רחם" [ מרתה, עמ' 61 ] . אהבה עזה לטבע של ערבות הדשא האפריקניות ( veld ) היא הפיצוי על החסך בביטחון רגשי במשפחתה . "תחושת התמזגות עם הטבע מאפשרת לנערה הצעירה להתמודד עם הקונפורמיות החברתית שמאיימת על האותנטיות הזהותית שלה", מסבירה אניס פראט ( 477 . Pratt, 1972, p ) . החוויה בערבה הפתוחה מביאה עמה תחושה של מלאוּת, המבטלת לרגע את הסתירה הפנימית והדואליזם שכה אופייניים לתהליך הבילדונג של הגיבורה . תיאור דומה, אף הוא מושם בפי ילדה, נמסר לנו מפי נורה קריגר, גיבורת הרומן והוא האור ( גולדברג, 1946 ) . נורה ומרתה, שתיהן בגדר שלוחות ספרותיות של היוצרות שלהן, חוֹות רגע מיסטי שמבליח בו להרף עין יסוד של מוזה, הגם שהוא עדיין בוסרי . כמו מרתה, אף נורה נזכרת בחוויה חד - פעמית שאירעה לה בילדות, עת היא וחברתה אוליה "שכבו פרקדנית בין הגבעולים הגבוהים והדשנים . שמי הקיץ שמלמע...  אל הספר