פרק ה: מאובייקט לסובייקט: מירה כאתינה (תמרור III)

82 | ״דווקא רציתי לצאת מגדרי״ רבקה אלינב היטב אלא בלב בלבד" ( דה סנט אכסופרי, ,1980 עמ' 68 ) , מירה נפקחת לראיית לב . מעומק נפילתה ובאשר היא חפֵצת חיים, הדרך למעלה תובעת אינטגריטי כתנאי לאינטגרציה . הנה כי כן, "צריך היה שיאן ימות" [ עמ' 134 ] ; שאמה תלך לעולמה ; ושאלכסנדרוני יציב לה מראה - "דווקא אחרי אבא שלך היית צריכה ללכת, כדי לנגח אותו דרך הפוליטיקה" [ עמ' 317 ] . כל זה צריך היה לקרות כדי שמירה תודֶה : "אני בסופו של דבר הבת שלו . לא שלה" . 3 ב״הפוך על הפוך", כפי שמכנים זאת בשפת הדיבור, האב השליך את צלו על 4 ואפילו על דרכה כל מה שהחשיבה כמרחב עצמאותה : על בחירותיה הרומנטיות הפוליטית, חרף מרחק שמים וארץ בין הרדיקליזם המהפכני השמאלני שלה לבין הפרגמטיזם הציוני שלו . בפרדוקסליות הזו, אטען, מירה אינה חריגה . היא שייכת למועדון נשי גדול . מורין מרדוק ( ,2005 עמ' 29 – 45 ) הכתירה אותו בשם "הבת של אביה" . ולא, אין צורך בפרשנות מופלגת כדי לזהות את הממשק של דגם זה לאלה נוספת המשמשת בערבוביה עם קודמתה ארטמיס ; האלה אתינה . "בנות של אבא" – סינדרום שמרדוק מחילה על עצמה ועל רבות מעמיתותיה וממטופלו...  אל הספר
מכון מופ"ת