מבוא

14 | ״דווקא רציתי לצאת מגדרי״ רבקה אלינב וקושי מוחשי למצוא בן זוג – נשים פיתחו דפוס מניפולטיבי של כוח בלתי ישיר ( "עורמת החלש" ) , ולחלופין, דפוסי כוח הנובעים מעמדת קורבנוּת . תיאור זה מאפיין במיוחד את נרטיב החניכה של הגיבורה האמנית . וירג'יניה וולף המחישה סוגיה זו גם בכתיבתה הספרותית . דוגמה בולטת לכך היא התהייה ( המנוסחת אף היא באירוניה דקה ) , מה כבר יכול להיות אופק ההתפתחות של אורלנדו, הגיבור שלה שמחליף זהויות במשך מאות בשנים, בהָפכו בגלגולו האחרון למשוררת מודרנית ? אורלנדו נשית זו תלמד לוותר "על העמדת הפנים שהיא כותבת וחושבת", משיבה וולף על השאלה הרטורית, כי מה לאישה ולמחשבות מרוממות ? ככל בנות מינהּהיא תחשוב על מה שמרשים לה – על גבר כמובן ( וולף, ,2007 עמ' 216 ) . קול קורא זה, המסמן את ראשית הביקורת הפמיניסטית ביחס ליצירה הנשית ולבעייתיות הקשורה בהיעדרה של כתיבה אוטוביוגרפית נשית, הוביל כעבור שני דורות לגל של מחקר ספרותי - פסיכואנליטי - מגדרי והציף את שאלת המפתח : האם פואטיקה אוטוביוגרפית אנדרוצנטרית כזאת עשויה להתאים גם לאישה הכותבת את עצמה ולוּ גם במסווה של בדיון ( אלינב, 2012 ...  אל הספר