128 פלוסים ומינוסים טוביאס מאייר מצא לה פתרון בשנת 1750 . ולא היה מדובר בתיאוריה מופשטת, אלא בסוגיה מתמטית שנלקחה היישר מהעולם האמיתי . בזמנו של מאייר, למעצמות האירופיות הגדולות היתה בעיה חמורה . לכולן היו מושבות מרוחקות מעבר לים, ואוניות שלהן עשו את דרכן הלוך ושוב על פני האוקיינוסים, אבל איש לא ידע לחשב היכן בדיוק הן היו ; ואוניות אבודות עולות כסף רב . הבריטים הציעו תגמולים גדולים למי שימצא דרך לחשב את קו הרוחב ואת קו האורך של מיקום האונייה בלב ים . החל משנת 1730 הם ידעו לחשב את קו הרוחב באמצעות סֶקְסְטַנְט — מכשיר מדידה ששימש לניווט ימי במשך שנים, המבוסס על מדידת הזווית בין גוף שמֵימי כלשהו, כמו כוכב הצפון, לבין האופק ; אבל קו האורך נותר בגדר בעיה מטרידה, ואנגליה מימנה מחקר שנועד למצוא לה פתרון . בין השנים 1714 ו- 1814 הוענקו 100,000 לירות שטרלינג, מיליונים במונחים של ימינו — לאנשים שהעלו רעיונות לחישוב קו האורך כשהאונייה נמצאת בלב ים . בשנת 1765 , שלוש שנים לאחר מותו, זכה מאייר ב- 3,000 שטרלינג, סכום שווה ערך כמעט לחצי מיליון בימינו . הוא מצא דרך לחזות את מיקום הירח, ואם יודעים את מ...
אל הספר