סיכום : גורל ייחודי ליהודים ? 819 תגובות המפריכות לכאורה את תזת הדחקת העבר שהיהודים אימצו כביכול . בניגוד 135 יש שהיהודים חוו אפוא באופן קשה ביותר את אותהלמה שנטען לעיתים קרובות, שתיקה . כפי שראינו, אנרי הרץ ניסה להגיב על מאמרו של גבריאל מרסל, אנדרה וייל-קוּריאל פרסם ספרון כדי להביע את מרירותו לנוכח המצב, ארנולד מנדל השתדל, ללא הצלחה, לפרסם את הרהוריו מתקופת הכיבוש, מרק ירבלום זעם על התייחסות העיתונות לילדי בוכנוולד, רֵמון ארון תהה וליאון פוליאקוב לא הסתיר את העצב העמוק . עוד ראינו שהוועד המייצג של המוסדות היהודיים בצרפת ( CRIF ) לא ויתר על ארגון טקס הנצחה נפרד לזכר הילדוּת היהודית . הדוגמאות לקולות היהודיים האלה רבות מכדי לצטט את כולן . אפשר לעיין 136 הוא מראה היטב כי אף במחקר על בקשות ההחזרה שהוגשו בשנים 1945 - 1947 . שהיהודים נסמכו על היותם צרפתים כדי לתבוע את החזרת נכסיהם, הם לא נמנעו מלהדגיש בבקשותיהם שהרדיפות נכפו עליהם בתור יהודים . אך אף אחד משני הנתונים האלה לא נדרש : הם לא הוסיפו דבר לסיכוייהם לקבל בחזרה את מה שנגזל מהם . היהודים הרגישו אפוא צורך אישי להזכיר את הסיבה לדלותם ....
אל הספר