"קליפת הבננה של האנטישמיות"

תעמולה ורדיפות 584 ביטולו פשוטו כמשמעו של הצו מ- 14 במרס 1943 והשבת צו כְּרֵמיֶה, היוצר מִקשה אחת עם החוקיות הרפובליקנית, היו מקבלים משמעות ברורה הרבה יותר . ולעולם מי שדבריו ברורים מרוויח . מי שמטיל ספק בהכרעתו 43 העתידית של העם הצרפתי מטיח בו עלבון . בגיליונות הבאים הותקפה האנטישמיות חזיתית — וכמוה גם הגזענות . "מה יהיה 44 כבר על האנטישמיות למחרת המלחמה ? " תהה אמיל סֶרוואן בחודש דצמבר 1943 . ראינו שבגיליון ינואר 1994 חזר ברנאר לקאש והכריז בקול רם ונישא על "הזכות 45 אך ככל שחלפו החודשים כך התקשה העיתון להסתגללחיות" של היהודים . ל"הנחיות ההצנעה" שהופנו אליו בנדיבות . כך השיב לקאש בגיליונו הרביעי של העיתון לביקורת שהם תוקפניים מדי : אנו מתקשים להבין, בעל כורחנו, שעלינו להסכים להקריב קורבנות רבים ( דבר שאין אחרים מסכימים לו ) לאיחוד למען הצלת המולדת . [ . . . ] אילו ארגנו כבעבר אספות, אילו גייסנו מכל הבא ליד כפי שעושים אחרים, היינו מספקים לאנשי הגיס החמישי, כך חוזרים וטוענים נגדנו, את התירוצים השפלים ביותר כדי שיזיקו לארץ יותר משהם מזיקים לה היום . [ . . . ] אנו מפגינים הַצנעה שיטתית, ל...  אל הספר