תעמולה ורדיפות 580 לא מעטים הוא עודד את גיבושן של קבוצות דיון אנטי-גזעניות . ברנאר לקאש הוא שנתן את הטון, והקולות היהודיים הדהדו בו במיוחד . הגיליון הראשון נפתח במניפסט של האנטי-גזענים, מעין הצהרת אמונים פטריוטית : "בהיותנו צרפתים, ומשום שאנו צרפתים, אנטי-גזענים, המאוחדים בלי הבדלים של מוצא ושל תפיסות פילוסופיות או דתיות, אנו פונים אליכם, גברים ונשים מארץ אצילית, כדי לרפא את העולם מפצע עמוק" . אחרי ההצהרה הופיעו קריאה לשוב ולהתחבר ל"מסורות ההומניסטיות הנעלות שכוננו את גדולתה של צרפת", גינוי של "הדוֹגמה של העליונות הגזעית" ושל "בגידתה של וישי" ש"ויתרה, בפקודת הזר, על המסורות המהותיות האלה וחָבְרה לגזענות" . אך "הגזענות רצחה והמיתה מיליוני גברים, נשים וטף", המשיך המניפסט . ההיררכיה הגזעית המועלית לדרגת דוקטרינה, המקודדת באמצעות חוקיו של הפולש או של הגזלן, מחזיקה באזיקים, מגרשת או משמידה לאט, באמצעות שיטת ההגירות ההמוניות או מחנות הריכוז, מיליוני אומללים אחרים . [ . . . ] אחריותם של הפושעים הגזענים היא בלתי מוגבלת . רעילותם אינה יודעת רסן . הם מתחילים ביהודי ואינם חדלים מלהשמיד ללא הבחנה ...
אל הספר