תעמולה ורדיפות 36 בקיץ ,1940 ההיסטוריון הנודע מרק בלוך נזהר באופן דומה בהקדמה לעדות שמסר על התבוסה הנוראה שספגה צרפת : אני יהודי, אם לא באמצעות הדת, שאינני דבק בה, לא יותר מכל דת אחרת, כי אז לפחות באמצעות הלידה . אינני מפיק מכך לא גאווה ולא בושה . [ . . . ] לעולם אינני תובע את מוצאי אלא במקרה אחד : אל מול אנטישמי . אך ייתכן שהאנשים המתנגדים לעדותי יבקשו למוטטהּ בכך שיכנו אותי "נוכרי" 2 ( métèque ) . אשיב להם, לא יותר, שסבא רבא שלי היה חייל ב- 1893 . כדי להצדיק את ניתוחו, בלוך, היסטוריון מכובד ובעל מוניטין, היה צריך אפוא גם להודות במוצאו היהודי, גם להבהיר מה היה פירוש הדבר לדידו וגם להפגין את הפטריוטיות הצרפתית שלו . הצורך הזה הרחיק לכת מאוד . בשני המקרים הנסקרים, הקדמות אלו נועדו לאוזניו של קהל אלמוני ; אך הדים דומים נמצאו במכתב שכתב בלוך לידידו ושותפו לוסיין פֶבְר ( Lucien Febvre ) . זה קרה באפריל ,1941 בשעה שחקיקה מיוחדת הפכה על פיו את מצבם של יהודי צרפת, ובעוד סכסוך כואב הפריד בין השותפים להרפתקה של כתב העת Annales . האחד קיווה שכתב העת יוכל לשוב ולהופיע בפריז, למרות הכיבוש, ולו במח...
אל הספר