לאחות את השברים 432 הקליטה המהירה בתעסוקה לא הייתה נטולת קשיים, אך הזמן שחלף הקהה את עוצמתם . פרופ' ליאון באט נקלט עם עלייתו ב- 1957 בבית החולים של קופת חולים כללית בעפולה, ולאחר תקופת עבודה קצרה גויס לשירות חובה בצה"ל . בתום השירות הצבאי חזר לקופת חולים כללית, אך אף-על- פי שכבר בעת עלייתו היה מומחה בגסטרואנטרולוגיה, נקלט כרופא כללי במרפאה במעברת נווה יהושע שברמת גן, שרוב תושביה היו יוצאי צפון אפריקה . הוא זכר שתנאי העבודה היו קשים במיוחד, אך לדבריו הקושי הגדול ביותר שלו היה התחושה שלמרות השקעתו לא הצליח ליצור קשר עם אוכלוסיית המטופלים . תחושה זו הוקלה עם הזמן הודות לגילויי הכנסת אורחים ורגשי כבוד מצד התושבים : התנאים היו מאד קשים [ . . . ] שם היה לי משבר, מכיוון שחשבתי, שמה שאני לא עושה לקהילה שבמעברה הם בכלל לא מרגישים [ . . . ] שום התייחסות, וזה תסכל אותי מאד . וכשהלכתי למילואים, במקרה באתי לחופשה, ועברתי במעברה ואז הם יצאו כל אחד מהצריף שלהם, הזמינו אותי הביתה, נתנו לי ערק, נתנו לי כל מיני דברים, זה היה מאד מרגש, עובדה שאני זוכר את זה עד היום, זה היה משהו 97 מכונן . לעבודה בתחום מו...
אל הספר