המחסור ברופאים והמאבק לגיוסם לשירות רפואי באזורי המצוקה 301 בקפריסין בשירות ההגנה, וכלה בתפקידים שמילא השירות הרפואי הצבאי בפיקודו בטיפול רפואי בעולים, ובמיוחד בילדי עולים, לרבות אשפוז ; שיבא היה עדיין בשירות פעיל בצה"ל, במעמד מושאל לשירות המדינה . ולבסוף, שיבא ראה לנגד לעיניו מחלקה ממשלתית עצמאית לקליטת עלייה, שתרכז את העבודה בתחומים האלה : רפואה, סעד, הוראה ומשטרה, ובחזונו 21 חזונו של אנשי הרפואה במחלקה כזאת יהיו יוצאי השר"ל ויוצאי הצבא . שיבא לא הבחין אפוא בין שתי קבוצות הרופאים שעבדו בשר"ל — ותיקים ועולים — עובדה זו מעידה על תפיסתו המקצועית החיובית את עבודתם של רופאים הניצולים . שיבא האמין כי בעיית המחסור ברופאים תיפתר באמצעות גיוס הרופאים למעברות, וסבר שבדרך זו יישלחו למעברות רופאים בעלי ניסיון בעבודה רפואית בארץ . עם זאת, הוא חשב גם על הטווח הארוך, על הימים שלאחר פעילות הצבא במעברות, וסבר שיש לארגן גיוס רופאים מתנדבים למעברות לתקופה שלאחר יציאת הצבא מהן, כדי להבטיח "רמה טובה במהירות וממושכת, אחרת העבודה החשובה שהצבא בלי ספק יצליח בה לא תתן 22 את התוצאה הרצויה" . כבר בנובמבר ,1950...
אל הספר