פרק שביעי שלשה שנידו והלכו להן, וחזר זה מדבר שנידוהו בגללו — באין ח - ט שלשה אחרים ומתירין לו . �מי שלא ידע מי נידהו ילך אצל הנשיא ויתיר לו נידויו . נידוי על תנאי, אפילו מפי עצמו, צריך הפרה . תלמיד חכמים שנידה י עצמו, ואפילו נידה עצמו על דעת פלוני, ואפילו על דבר שחייב עליו נידוי — הרי זה מפר לעצמו . �מי שנידוהו בחלום, אפילו ידע מי נידהו, צריך עשרה בני אדם יא ששונין הלכות להתירו מנידויו . ואם לא מצא — טורח אחריהם עד פרסה . לא מצא — מתירין לו ) מי שיודעין לקרות בתורה לא מצא ( עשרה ששונין משנה ; לא מצא — מתירין לו מי שיודעין לקרות בתורה ; לא מצא — מתירין לו אפילו עשרה שאינם יודעין לקרות . לא מצא במקומו עשרה — מתירין לו אפילו שלשה . מי שנידוהו בפניו — אין מתירין לו אלא בפניו . נידוהו שלא יב מתירין לו בין בפניו בין שלא בפניו . ואין בין נידוי להפרה בפניו — כלום, אלא מנדין ומתירין ברגע אחד כשיחזור המנודה למוטב . ואם ראו בית דין להניח זה בנידויו כמה שנים — מניחין כפי רשעו . וכן אם ראו בית דין להחרים לזה לכתחלה, ולהחרים מי שאוכל עמו ושותה עמו, או מי שיעמוד עמו בארבע אמות — מחרימין, כדי ליסרו וכ...
אל הספר