ה ד י ב וק : ב י ן ה ע ול ם ה נג ל ה ל ע ול ם ה נ ס ת ר הפרישה מהעולם וההתעלות מיסטית, הנודע ככניסה לפרדס או כעלייה במרכבה בעת העתיקה וכדבקות וייחוד בימי הביניים וראשית העת החדשה, מיוסד על מסורת המרכבה, שהותנתה בפרישות סגפנית ובהתבודדות, וקשור לעדותו של יורד מרכבה שהתעלה לעולמות עליונים ביוזמתו ופרש מן העולם הזה . בשירו של ביאליק ‘הציץ ומת’ משתקפות מסורות שונות על הכניסה לפרדס וצפייה בהיכלות עליונים, המתארות את התעלותו של בן עזאי, שנאמר עליו כי בשעה שהציץ באבני שיש טהור, לא סבל גופו ומת . בהיכלות זוטרתי נאמר : ‘אמר רבי עקיבא ארבעה היינו שנכנסנו לפרדס אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע אחד קיצץ בנטיעות . . . ואלה הם שנכנסו לפרדס בן עזאי ובן זומא ואחר ור’ עקיבא . בן עזאי הציץ בהיכל הששי וראה זיו אבני שיש שהיו סלולות בהיכל ולא סבל גופו ופתח פיו ושאלם מים הללו מה טיבם ומת, עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה’ המות לחסידיו’ . 66 ביאליק תיאר בשירו ‘הציץ ומת’ את מהות הדבקות המיסטית ואת הפרישה מהעולם הכרוכה בה, המתרחשת בעולמו של הנזיר-המיסטיקן החפץ לדבוק בשכינה ולמסור נפשו צעל השגת דבקות שמעבר לגבולות הזמן ...
אל הספר