מבוא מטראומת הקורבן לטראומת הכובש

18 רעיה מורג מוות של כלבים אשר נורו בידי הכוחות הישראליים בזמן מלחמת לבנון הראשונה, על מנת למנוע מהם להתריע על כניסת הכוחות לכפר לבנוני . במהלך הסצנה הפותחת הכלבים רצים בשדרות רוטשילד בתל אביב, הם נובחים, עיניהם בורקות והם מייללים ללא הרף מחוץ לדירתו של בועז עד שהוא ניגש לחלון, וכך חוזר חלילה, מדי לילה, במשך עשרים ושש שנים . צבעי הסצנה הצהובים – אפורים, הקולות המאיימים והלילה הסוער שבמהלכו הוא פוגש את בועז מציפים את פולמן ) וסביר להניח שגם את הצופים הישראלים ( בזיכרונות מודחקים ממלחמת לבנון הראשונה . וידויו של בועז בנוגע להריגת הכלבים מעניק לסרט תחושה של אמת שנחשפה, אם כי זו חלקית בלבד . הווידוי, הנעדר התייחסות לאירועים אחרים שהתרחשו בכפר או התעכבות על שאירע לחבריו של בועז לנשק, מחזק את התהייה שמא הכלבים המייללים מהווים סמל לכל אשר אינו כלול בווידוי . ואולם ככל שהצפייה בסרט נמשכת, מתבהר שהצבעים דמויי הניאון השולטים בסצנה הם למעשה צבעי פגזי התאורה שנורו על ידי הכוחות הישראליים בזמן הטבח שבוצע בסברה ושתילה, ובהיותם כאלה, הם הופכים את הסצנה לכזו המגלמת זיכרון טראומתי לא מודע . סצנת הפתיחה...  אל הספר
רסלינג