84 דרך אֵם עד היום, יחסי לאמי מבולבל . אני עדיין זוכרת את כמיהתה לאהבתי, שדחיתי, ואת לחלוחית נשיקותיה על לחיי, ששנאתי . עד היום, אני חשה את אהבתה הגדולה כלפיי - שבלעדיה אולי לא הייתי שורדת כלל - אך גם את התנכרותי ממנה . אולי לא יכלה אחרת : אולי חוויות קשות בילדותה ובנעוריה ואולי חולי עמוק עיצבו את התנהגותה כלפיי . אולי גם אני לא יכולתי אחרת : אשמה, אני חשה אשמה תמיד . עוד לפני שעשיתי רע, גם אם לא עשיתי רע - אני כבר שומעת את הקולות ורואה את המבטים המאשימים ומדמיינת את הרכילות מאחורי גבי . כשאני מדברת - אני מודעת כל הזמן לאשמה שעוד תוטח בי . אני מגלגלת בראש התנכלויות כלפיי כשאדבר . כל הזמן אני אשמה . בקוראי שם להתנסות שלי במילותיי שלי, בעת שאני נוגעת בידע הגוף שלי, אני משחררת את עצמי מהציפיות והמצוות הכולאות של החברה, אני מפקיעה את עצמי מסמכותם של אחרים ודוברת מהסמכות ומנקודת המבט שלי עצמי . במיוחד, אני מתמודדת עם אופן אהבתה של אמי, עם אופני אימהותה . הלוואי ויכלה להיות כאן עמי כדי שאוכל לחבקה . במתן שם ובראייה חדשה של התנסותי בדרכי שלי, בחשיפת ההתנסות הזאת, איני עוסקת ביצירת אמת אלא בהצ...
אל הספר