מוונציה ועד ניו אורלינס וריו דה ז'ניירו, החוגגים נותנים דרור להתנהגויות מעניינות יותר שבדרך כלל נחשבות למגונות . לפעמים זה נעשה בחסות מסֵכות מסורתיות, אבל לפעמים הכול פשוט חשוף לעין כול . זה היום היחיד שבו אפשר להתהלך ברחוב בלבוש שכולל רק כתר מקושט בחרוזים על הראש, ולצעוד בגאווה לשמע תרועותיהם של שיכורים . איבוד השליטה העצמית הופך ממגונה לרצוי . במקסיקו גברים נשואים מקבלים רשמית יום אחד של חופש מחובותיהם שנקרא El Dia del Marido Oprimido , יום הבעל המדוכא . ביום שלפני תקופת התענית אפילו אנגלו ‑ סקסונים שמקפידים תמיד ללכת לכנסייה סלחנים יותר כלפי עצמם . הם קוראים לו Shrove Tuesday , מילה שמקורה בפועל shrive ופירושה "לקבל מחילה על חטאים" . מנקודת ראות תאולוגית, כל זה מבלבל מאוד . איזו סיבה יש לכמורה לעודד התנהגויות מגונות פומביות ולהכין מראש חבילה של מחילות ? מדוע לתת פרס על חטאים שמתוכננים מראש ? איזו סיבה יש לאל רחום וטוב לעודד כל כך הרבה בני תמותה שמנים למלא את כרסם בבצק מטוגן ? אבל פסיכולוגים יכולים למצוא בזה היגיון : ייתכן שההשתחררות המרגיעה לפני ימי התענית מאפשרת לאנשים לאגור את כוח...
אל הספר