104 ענר פרמינגר דומה שמילים אלה, החותמות את מאמרו של אנטוניוני “המאורע והתמונה", שבו הוא מגדיר את הקולנוע שלו, מתארות את החוויה הקולנועית שמותיר סרטו העלילתי הארוך הראשון של משה מזרחי, אורח בעונה מתה , 1970 . זר צרפתי ( קלוד ריץ' ) מגיע, לכאורה משום מקום, לחוף שומם באילת, מתמקם לבדו בביתן אירוח שכוח אל, ומתנהל בו כרוח רפאים . כך מופרת שלוותם של שני בעליה של האכסניה ( השחקנים : הנס כריסטיאן בלך והניה סוצ'ר זיו ) , גם הם חסרי שמות, שנראים תלושים ומבודדים במקום, לא פחות מהדייר היחיד שלהם, בצד אורחים מזדמנים שבאים לשתות בירה ולשחק שח עם בעל המקום . במשך 90 דקות, בתחושות אימה ומסתורין ובעיקר מועקה כבדה, מתבוננים הצופים בריקוד המוות המאיים בין שלוש צלעות המשולש, שמתחברות ומתרחקות זו מזו . שני דימויים מרכזיים מובילים את הסרט ומגדירים את המתח הפנימי והחיצוני שלו . הראשון הוא משחק שח שמקיים בעל המקום מדי ערב עם רופא מקומי ( עזי ויינברג ) . השני הוא סכין קפיצית בחגורתו של האורח, שנשלפת מנרתיקה כמה פעמים במהלך הדואט המאיים בין הזר לבין בעל האכסניה . הסכין היא רב תכליתית . הזר בוצע בה את הלחם שמוג...
אל הספר