453 על השימוש האמפירי בעיקרון המכוון של התבונה [ פתרון האנטינומיות ] לכאורה נראה, שבגלל הצורך לדמות את הגוף כעצם בחלל, אמור להיות הבדל, מבחינת החוק של חליקות החלל, בין הגוף לבין החלל . לגבי החלל לא קשה להודות, ששום פעולת פירוק לא תסלק לגמרי את מורכבותו, שכן פירוש הדבר יהיה שהחלל, החסר-עצמאות משלו, יחדל להיות — וזה לא ייתכן . ואילו לגבי החומר קשה להודות, שאם מסלקים ממנו במחשבה כל הרכבה, לא ייוותר דבר . תוצאה כזו נראית לכאורה לא-מתיישבת עם מושג העצם, שאמור להיות הנושא האמיתי של כל הרכבה, ואמור להתמיד ביסודותיו גם כאשר מסלקים את הקישור-בחלל בין יסודות אלה — קישור המהווה את הגוף . אלא שהדברים עומדים אחרת לגבי עצם בתחום התופעות מאשר לגבי עצם שחושבים אותו לדבר כשהוא-לעצמו באמצעות מושג-שכל טהור . הראשון אינו נושא מוחלט, אלא רק תמונה מתמדת של החושיות ; וזו אינה אלא הסתכלות, שאין למצוא בה שום בלתי-מותנה . אף שכלל התקדמות זה לאינסוף חל בלי ספק על חלוקת-המשנה של תופעה, כשרואים אותה כמילוי גרידא של החלל, אין לו תוקף בבואנו להרחיב אותו ולהחילו על כול נתון, שחלקיו כבר נפרדים זה מזה באופן מסוים, כך ש...
אל הספר