ליא קניג — החיים והבמה

386 רועי הורוביץ בספרו המכונן של מרווין קרלסון ( The Haunted Stage , ) Carlson ( הבמה הרדופה ) , שיצא לאור בשנת ,2003 הוא ביסס את התפיסה ההוליסטית של התאטרון כ'מכונת זיכרון' . כוונת המטפורה הזאת להצביע על כך שכל המשתתפים במופע התאטרוני ( המחזה הכתוב, צוות היוצרים, השחקנים ואף בניין התאטרון עצמו ) נושאים עִמם מטען תרבותי קודם ובעל משמעות . בתוך כך מאפיין בולט של כל הצגת תאטרון הוא ה- Ghosting ( רוחות הרפאים ) שלה : כל אחד מן השותפים למעשה היצירה מגיע אליו בלוויית 'רוחות הרפאים' של הביוגרפיה האישית והמקצועית שלו, והללו משמשות, לטוב ולרע, בהבניית היצירה הנוכחית . אלא שרוחות העבר אינן נחלתם של המוענים בלבד באינטראקציה התאטרונית . גם נמעניה של זו, קרי הצופים, מגיעים אל התאטרון כשהם טעונים בשלל זיכרונות ופרה- פוזיציות, והללו משפיעים על חוויית הצפייה שלהם ועל התקבלותה של היצירה התאטרונית . המפגש בין שחקנים לצופים, עמוד התווך של כל אירוע תאטרוני, אינו מתרחש אפוא בחלל מנטלי ריק . השחקן מביא אתו את מכלול עצמיותו הפיזית והמנטלית, ואילו הקהל נושא עמו את זיכרונותיו מהתנסויות קודמות ומסתייע בהם כדי ...  אל הספר