‘אישה עם עבר׳: ייצוגים של הישרדות נשית במחזות בעשור הראשון למדינה

218 ליאת שטייר-לבני היישוב היהודי בארץ ישראל, שהיה מורכב ברובו מיוצאי אירופה, חש אֵבל גדול עם סיום מלחמת העולם השנייה . הנרצחים באירופה היו בני משפחותיהם, חבריהם, מכריהם ובני אותן ערים ועיירות . תחושת האסון הלאומי נמזגה בדאגה רבה וברצון לעזור לניצולים במצוקותיהם . הפרטיזנים ולוחמי הגטאות הועלו על נס . אך בד בבד, כבר בזמן המלחמה ובעיקר לאחריה, החלו להתעורר תפיסות שליליות ושיפוטיות בנוגע ליהודי אירופה : הם הואשמו שלא התנגדו והלכו אל מותם או שניצלו ושרדו בדרכים לא מוסריות . בנוגע לגברים, התפיסה הייתה כי מי ששרדו ודאי עשקו, ניצלו או דרסו אחרים כדי להציל את עצמם . בנוגע לנשים, התפיסה הייתה כי מי ששרדו ( ודאי אם היו צעירות ויפות ) עשו זאת באמצעות מיניותן — מכרו את גופן או נוצלו מינית . מאמר זה מעמיד במרכזו את שלושת המחזות היחידים על השואה שהועלו בעשור הראשון 1 הוא הלך בשדות מאת משה שמיר שראה למדינה והציגו דמויות של נשים ניצולות שואה : 2 חשבון חדש מאת נתן שחם, שראה אור בשנת 1947 והועלה לבמת התאטרון בשנת 1948 ; 3 ו בעלת הארמון מאת אור בשנת 1954 והועלה על הבמה בשנה זו בבימויו של יוסף מילוא ; 4 ...  אל הספר