השואה ועיצוב הדמיון הטמפורלי במחזות בעלת הארמון והילד חולם

104 יאיר ליפשיץ אולם בשניהם נקודת המוצא היא שבר טמפורלי . בין שהם משתתפים בכינונו של דימוי זה ובין שהם עושים אותו כלי לביקורת האידאולוגיה הקולקטיבית — שניהם חושפים כי בדמיון הישראלי השואה היא משבר בזמן . משבר זה נוגע במעמדה הטראומטי המתמשך של השואה בחברה הישראלית : השואה היא אירוע שאנו מצוּוים לזכור, אך בה בעת איננו מצליחים לשזור אותו ב'זיכרון האירועים הנוראים', כלשונה של הרמן . זהו אירוע שבדמיון הטמפורלי הישראלי ניצב ברצף ההיסטורי ובד בבד חורג מן ההיסטוריה — הוא מושך החוצה מן ההיסטוריה ולתוכה בו בזמן . החזרה המפתיעה של דימויים אלה בשני המחזות, שכביכול אין ביניהם כל קשר, מלמדת כי למרות ההבדלים הסגנוניים, האידאולוגיים וההיסטוריים המובהקים, ומחוץ למסר שמוסר כל אחד מן המחזות — ישנו שבר טמפורלי המוסיף לנכוח בעיקשות . חזרתם של הדימויים ב בעלת הארמון וב הילד חולם לא רק מעמידה למבחן את סוגיית הזמן בתוך המחזות עצמם, אלא גם תובעת לחשוב מחדש על מבני הזמן שבאמצעותם חוקרי תאטרון ותרבות מַבנים את ההיסטוריה של מחזאוּת השואה הישראלית . הדיון במחקר במחזאות זו בנוי בדרך כלל לפי דגם המבליט את השינויים שחל...  אל הספר