תודות

251 פחות זה יותר בגולדסמית’ קולג’ ועוד . פגשתי לא מעט כיתות שהרחיבו את אופקיי ונתנו לי דרכי חשיבה ודיבור חדשות . סיימתי את כתיבת הספר הזה במהלך הסגר שהוטל על לונדון בשל מגפת הקורונה . תמיד אזכור את התקופה כמוזרה ומצמררת . כולנו הבנו פתאום איזה חלקים בכלכלה חשובים באמת – ובאילו עובדים אנחנו תלויים באמת . עבורי, זה היה ברור לחלוטין . בת זוגי, גוּדי, היא רופאה בשירותי הבריאות של בריטניה ( NHS ) . בשבועות הראשונים הללו, נהגתי להתבונן בה יוצאת מהבית בכל בוקר בדרכה למה שהיה בעצם אזור קרב, בתקווה שעיניי לא יסגירו את הפחד שחשתי לחייה . וכשהיא חזרה הביתה בכל ערב, תשושה מהעבודה החשובה פי כמה מעבודתי שלי, היא עדיין הייתה מבקשת לקרוא את הטיוטות שלי . בגארדיאן, ,Foreign Policy אל ג’זירה ובמות אחרות שם עיבדתי לראשונה רבים מן הרעיונות אשר מופיעים בספר זה, וכמובן הסוכנת שלי זואי רוס, וטום אייברי, העורך שלי בהוצאת פינגווין, שהסכים לתת במה לרעיון הזה . למדתי ושאבתי השראה גם מכתביהם של רבים אחרים : סילביה פדריצ’י, ג’ייסון מוּר, אנדריאס מאלם, נעמי קליין, קווין אנדרסון, טים ג’קסון, ג’ולייט שור, ואנדנה שיוו...  אל הספר