אוֹמִי לייסנר לידתה של אכזבה

162 אוֹמִי לייסנר אפריקה, אבל משום מה התביישתי . אני זוכרת את השמחה כשאליס ניצחה, לפחות בכך שפתחה את הדלתות לנשים אחרות ; במקרה שלה החליט חיל האוויר שאינה ראויה להיות טייסת בטענה שהיא סובלת מ"עודף מוטיבציה" . 3 בנובמבר 2012 התפרסם כעבור שנים נראה שאליס מילר עדיין לא נרפאה . בעיתון מִכתבה למערכת ובו נאמר, בין השאר : ילדתי את בתי השנייה בבית, בארץ זרה, על פסגת הר על יד נהר ענקי, ולצדי מיילדת אלופה מירושלים . באותם רגעים ממש ילדה חברתי הטובה ביותר את בנה השני בבית חולים, בישראל, ולצדה רופא ומיילדת בכירה . שתינו נשים אחראיות, חושבות, מודעות, בעלות נטיות מדעיות וחופשיות . מה שקושר בין שתינו חזק יותר מכל דבר אחר הוא חופש הבחירה . שתינו בחרנו בעצמנו, והבחירה של כל אחת מאיתנו היא הבחירה הנכונה לכל אחת מאיתנו . העידן שבו הממשלה והממסד שולטים בידע הסתיים . לא ניתן עוד להסתתר מאחורי סיסמאות כמו "בריאות הציבור" ולמכור חצאי אמיתות . האמת איננה אחת . האמת, כבכל דבר, היא מטריצה של אמיתות . תלויות אדם ומצב . זכות הבחירה איננה מובנת מאליה ברוב החברות בעולם . אשרינו שזכינו לה . אני לא בטוחה שאליס עדיין ...  אל הספר