112 מירי שחם "טוב, את 'אבשלום' כולן מכירות", השיבה, "אבל בטח יש עוד ? " גמגמתי שאבדוק, אשאל חברות כותבות ואחזור אליה במייל . שאלתה הטרידה את מנוחתי . האומנם אין ? ואם אין, איך לא שמתי לב לכך עד עכשיו ? שאלתי חברות, והן חזרו אליי עם שלושה שירים, שניים מהם של תרצה אתר ( "צִירִים" ו"לֵדָה" מתוך "עיר הירח" ) ואחד של דליה רביקוביץ' ( "בּוֹא יָבוֹא" מתוך "אהבה אמיתית" ) . "וזהו זה ? " שמחתי על הגילוי, ובכל זאת הצטערתי על השלל המועט . "תראי, סביר להניח שיש נוספים", הודו, "אבל צריך לחפש בנרות ולדלות אותם אחד אחד . קשה לומר שכתיבה בנושאים הללו זכתה לחשיפה מספקת" . התשובה הזו הפליאה אותי, כי אג'נדת הפריון כעניין פוליטי-חברתי נמצאת כבר שנים רבות על סדר היום הציבורי . מספר הילדים הממוצע במשפחה הישראלית גדול בהשוואה לכל מדינה מערבית אחרת, וכמוהו תקציב טיפולי הפריון הממומנים על ידי הרפואה הציבורית במדינה . שאלות שנוגעות למימוש קרייריסטי מול מימוש אימהי זוכות לדיונים סוערים ברשתות החברתיות, וחקיקה סוציאלית העוסקת בהסדרת ההיבטים השונים הקשורים בנושא קיימת גם קיימת ( לדוגמה, האיסור על פיטורי נשים הרות ...
אל הספר