"אל תשמח ישראל" . נבואת פורענות ( ט, א-ו ) ] 202 ] נבואת פורענות . ישראל יִגלה ולא יוכל לעבוד את ה' . הנביא צופה לישראל גלות, אלא שאין זאת גלות ישראל אשורה – ישראל יגלו למצרים ולאשור . הסיבה לגלות אינה הגליָה אלא ירידה מחמת מחסור . לפי התפיסה המובעת בכתובים אלה אי-אפשר לעבוד את ה' כהלכה אלא בארצו, 'ארץ ה'' ; השוו לדברי דויד הבורח מפני שאול : "כי גרשוני היום מֵהִסְתַּפֵּחַבנחלת ה' לאמר לֵךְ עֲבֹד אלהים אחרים" ( שמ"א כו, יט ) ולנעמן הארמי המבקש "משא צמד פרדים אדמה" כדי שיוכל להשתחוות לה' על אדמתו בדמשק . הנבואה פותחת בקריאה לעם . היא נסמכת לקודמתה בשיבה מצרימה : "המה מצרים ישובו" ( ח, יג ) – "ושב אפרים מצרים" ( ט, ג ) , וממשיכה ב"מצרים תקַבצם מֹף תקברם" ( פס' ו ) . הרעיונות בנבואה משתרשרים . הנביא פותח בהשבתת שמחת הקציר והבציר ( פס' א-ב ) . המחסור יגרום לישראל לרדת למצרים ולאשור, ושם לא יוכלו לעבוד את ה' בחגיו ( פס' ד-ה ) . פס' ו ממשיך בתיאור מצוקת הפליטים שיֵרדו מחמת המחסור שירדפם גם בארצות שאליהן הלכו . ] א ] קריאת הנביא : "אל תשמח ישראל" פותחת עניין חדש . אל תשמח ישראל אֶ ל גיל כעמים ...
אל הספר