טליה אפלבאום פלד 60 היא חושבת עליה, על החולה, מוטלת במיטת בית החולים ללא שיער וללא גוף עם ה"מחלה" . נדיה מסיימת לנקות ומשוחחת בטלפון . נשמע כאילו היא משוחחת עם הבת שלה . על מה היא מדברת איתה ? על כסף ? או נסיעות ? או עליה ? למה שתדבר עליה ? היא אדם ללא גוף . כמעט שקופה . כמעט כמו המנקה . אבל למנקה יש שיער חלק וסמיך . לה לא היה שיער כזה גם בימים שהיה לה שיער . שערה מתולתל ונראה בלתי מטופח למרות ניסיונותיה האין-סופיים לשפרו . כשהיה קטן, מיכאל תמיד שאל אותה למה אין לה שיער חלק ויפה כמו לגילי, חברתה . לפעמים גם הוסיף ואמר שיש לה ריח רע, והיא היתה נסוגה, נעלבת, בטוחה שהוא צודק, שהרי היא בעצמה בטוחה לעתים שהיא מגעילה ורעה ומסריחה . עכשיו בוודאי שמסריחה . ריח של בית חולים ותרופות ורעלים נודף גופה . מעניין מה חושבת עליה עובדת שעת אפס 61 הניקיון . שהיא כבר לא פה ? לא איתנו ? נוטה למות ? מסכנה ? היא מחייכת אל עובדת הניקיון ושואלת אותה מתי היא נוסעת הביתה . "גמרנו להיום," עונה המנקה . "אני פה מארבע בבוקר . " שעת צהריים מוקדמת עכשיו, והיא נוסעת לביתה, בטח להיות עם ילדיה, להתקלח, לבשל ואולי אפילו ל...
אל הספר