בבתים שלנו 110 הטוב, אמור לסמן שינוי ערכי ומוסרי גדול מאוד, אך בפועל מה שקורה זה מייקאובר חיצוני בלבד . דרדס-סבא מאריך את שערה הקצר והופך אותו משחור לבלונדיני, גלי ושופע . בגדי המשחק הופכים לשמלת מלמלה . ריסיה מתארכים ומתעגלים ומאיצים את תנועתם . היא כבר לא עומדת ביציבות על שתי רגליה, אלא בכיפוף הברך הביישני . כשדרדס-סבא מציג אותה בפני השבט, היא איננה עוד חברה למשחק או אחות . היא מושא לתשוקה ארוטית . התוכנית אמנם מיועדת לגיל הרך, אבל זה לא הפריע לאנימטורים לצייר דרדס שעיניו יוצאות מחוריהן ודרדס שלשונו נשמטת החוצה, ארוכה להחריד . המראה החיצוני החדש מוציא אותם מכליהם . בהינד עפעף פתייני הם כולם נעלמים ובן רגע שבים עם זרי פרחים ובונבוניירות שוקולד, מתחרים ביניהם על ליבה, בודקים מי הביא שי גדול יותר . ככה עוצבה תמונת העולם שהסדרה מציגה לגיל הרך וככה עצוב שקיבלנו אותה, בטבעיות שכזאת . הרי נשים הן יותר ממחצית האוכלוסייה בעולם . אז איך זה, אם כן, שנתקבלה על כולנו תמונת המצב המדורדסת הזו, של כפר בן עשרות זכרים שונים ונקבה אחת בלבד ? רק עיוורון מגדרי יכול להיות התשובה . משם עברנו לניתוח השוואתי...
אל הספר