196 איתן מכטר מסגנון ושהצורה מהותית לכל אופן ביטוי היא מרכזית בתפיסתו של ניטשה . אפשר לקשור בין יחסי צורה ומהות ובין ההימנעות מקומוניקטיביות בכל מחיר . הצורה באמנות, כמו בחיים הראויים, היא פרספקטיבה המייצרת תוכן ומשמעות . כשם שאין משיגים תוכן בלא נקודת מבט, אין לייצר מהות בלא צורה המורידה אותה לעולם הממשי . הסגנון הוא אפוא ממשות של תוכן, ולא קישוט או אביזר נלווה . הפרספקטיבה והצורה מהותיים לכל “יש" בעל משמעות בתרבות . מכאן הדרישה להקפיד על סגנון ולהימנע מגנריות תקשורתית של אמצעי ההפצה המבקשים להרבות נגישות ומחבלים בסגנון ולכן גם במהות . בספר זה הצבענו על גישתו הכללית של ניטשה בהבנת הקיום דרך מעשה האמנות ובהכרה שהיצירה וההתגברות הם יסודות קיומיים של נפש האדם . דיברנו על “המדבר של הממשי" של ז'יז'ק, ועל כך שמעשה האמנות הוא הדבר היחיד שעשוי לייצר משמעות בתוך המדבר הזה . ביטוי הסתמיות והיעדר המשמעות בתוך האמנות עשוי לספק באופן פרדוקסלי נחמה . במקום תפיסה אסכטולוגית המתיימרת לגאולה, האמנות מעמידה את הקיום, את הרצון, את היצירה, כזירה של התגברות עצמית שבה הטרגדיה והסאטירה הן מרכיבים הכרחיים של...
אל הספר