94 אוֹמי לייסנר עם, אז מנהל בית החולים, תוך פנייה לדוח מבקר המדינה שפורסם בעבר ובו נכתב שכבר בשנת 1998 היו דברים "בלתי נתפסים, אז ב- 2003 הם יותר חמורים כי מספר הלידות גדל רק בשנה האחרונה בכ- % 6" . נוגעים במיוחד דבריה של משתתפת בשם ניצה נוימן ( יו"ר ועד פעולה, בית חולים סורוקה ) : אני כירורגית ילדים, אמא לארבעה שאת כל ארבעתם ילדתי בסורוקה . [ באחת הלידות שלי ] היה שינוי במוניטור, לא היה מקום בחדר ניתוח, החליטו שלא מכניסים אותי לניתוח דחוף כי לא היה מקום בחדר ניתוח והחליטו לבצע בי לידת ואקום, בילד שלי, שהוא היה קטן מדי ללידת ואקום . בניסיון השני זה הצליח . הילד כמעט הלך, היולדות מימיני ומשמאלי שמעו גם את השיחות שלי וגם את השיחות של הרופאים . כל אחת חשבה שהולכים לעשות ואקום בילד שלה . כולם שמעו אותי צועקת [ . . . ] . מאז ילדתי עוד שניים בדיוק באותם תנאים . הדבר היחיד שהשתנה זה הצבע של הווילונות . אני מדברת על נשים מכל צבעי הקשת ורמות האינטליגנציה . אף אחת היום לא מוכנה ללדת בתנאים האלה . הבדואיות אומרות שיותר טוב להן ללדת בפרטיות באוהל . המצוקה שתוארה בעייתית במיוחד כשנזכרים בנטייה החוז...
אל הספר