118 הודל אופיר בהזדמנויות מגוונות . שיחתנו הראשונה מתקיימת אפוא בנקודת זינוק שלה כאומנית פעילה . סיפורה מדגיש יותר מכול הליכה אחר משאת הלב והתשוקה העזה לרקוד, להופיע וליצור — גם במחיר עימות עם נורמות וציפיות חברתיות . 4 בספטמבר 2014 תל אביב, שתיים בצהריים, תחילת ספטמבר ; חם מאוד ולח . "תרימי יד, שאדע מי את", אומרת לי סחר בטלפון עם הגיעי למכללה, ואני מניפה את זרועי ומביטה סביב . אישה צעירה ויפה צועדת לעברי מרחוק בחיוך . היא לבושה במכנסיים קצרים בצבע חאקי ובחולצה שחורה צמודה, ונעולה סנדלי אצבע קלים . בשיער כהה שאסוף ברפיון לראשה, משקפי שמש אופנתיים ומגוון עגילים וטבעות, היא נראית נינוחה ו"שיקית" . פגישתנו רגועה ; אולי זה החום שממס מחיצות או הקמפוס הירוק התל אביבי . עם כוסות של קפה קר אנחנו מתיישבות בחוץ על הדשא בצילו הסמיך של אחד העצים . משב רוח קל מרגיע מעט את הגוף הלוהט . את סחר פגשתי לראשונה על מדשאת סמינר הקיבוצים, עת סיימה את לימודיה במקום . שמה היה ברשימותיי זמן רב, אך במשך חודשים ארוכים לא עלה בידי להשיגה בטלפון . כמוצא אחרון החלטתי לנסות לשלוח הודעה — והצלחתי . סחר חזרה אליי . שי...
אל הספר