102 איתי נגרי את רוב עולי צפון אפריקה שגילו איפוק . הוא טען שהאירועים לא היו ספונטניים אלא בחשו בהם גורמים פוליטיים . עם זאת, הוא לא הצביע על גורם פוליטי מסוים . אלמוגי אף דחה את הטענות נגדו שעל פיהן כביכול אמר שפועלי חיפה יגנו על השקט . הוא הבהיר שהוא סומך על המשטרה . בישיבה דובר על חשיבות שיקומם של המועדונים שנהרסו, ככלי מרכזי למיזוג עדות ולהבנה הדדית, 265 שנועדו "להכניס אור ושמחה ולזרוע גרעיני תקוה ואמונה" . המשטרה ניסתה להשליט סדר בוואדי סאליב ובסביבתה, שמרה על כוננות גבוהה והטילה פיקוח יתר על הנעשה במקום . פעילות זו נועדה למנוע התפרצות מחודשת, אך הגבירה את החיכוך היומיומי עם התושבים . תקריות מקומיות כמעט הציתו אש מחודשת . למשל, ב- 21 ביולי סירב עגלון להיענות להוראת השוטרים לפנות את הדרך, ובמהרה נתקבצו עשרות אנשים במקום, סביב בן הרוש, והחלה תכונה לקראת הפגנה תוך השמעת איומים על שימוש בסכינים נגד השוטרים אם ינסו לעצור את האיש בכוח . בן הרוש פנה אל האיש וביקש שיסגיר את עצמו וההפגנה לא התקיימה 266 בסופו של דבר, גם עקב נוכחות משטרתית מסיבית . ב- 26 ביולי 1959 ביקרו דוד בן גוריון ומשה ד...
אל הספר