113 החיים ממש, הנה הם כאן הנוסטלגיה מאופקת . הכדורגל היה קרוב ורחוק כאחד : "ככל שנסחפנו למשחק, נשארנו בצד . הבטנו בהם כשהתלהבו, התאכזבו, או סתם התרגזו זה היה משחק מוצלח . כל אחד מהם היה נתון לתעלומה : מי ינצח ? אבל אנחנו היינו שקועים בתעלומה הפרטית שלנו : מי הפסיד ? " ( שם : 100 - 101 ) . האם מי שכותב על כדורגל בוחר בדרך הקלה בכך שהוא מעגן את הכתיבה או חלק ממנה בנוסטלגיה ? ייתכן שכן . אבל כדאי לשים לב לזה שמשחק הכדורגל הוא פרק או פרקים משמעותיים בתקופת הילדות-בגרות, בעיקר כאמור אצל בנים-גברים . בעצם, סביר להניח שאוהד כדורגל שיתבקש לספר על ילדותו ימנה את הכדורגל עם הזיכרונות המכוננים של חייו . ייתכן גם שמי שכותב על כדורגל רואה לפניו את קהל היעד שלו ; קוראים שגם להם פרק נעורים כזה בביוגרפיה שלהם . כתיבה נוסטלגית קלה לעיכול, היא מפתה את מי שכותב על כדורגל ואינה ייחודית לספרות כדורגל, אבל הזיקה שבין המשחק הזה לנוסטלגיה נראית חזקה במיוחד, כאילו כך זה מטבע הדברים, ופשוט אי-אפשר לדלג על זה . נוסטלגיה עושה סיפור או לפחות מתבלת אותו . כאמור, אין בנמצא פורמולה שתסמן את משך פער הזמן הנדרש כדי שנו...
אל הספר