234 רחל אסתרקין על הוליווד "הקוד המוסרי" שהכתיב מה מותר ומה אסור להראות על המסך, והוליווד הקפידה על "מסכים נקיים", תוך כדי הסתרת הנטייה המינית של השחקנים עצמם . עם זאת, יוצרים מצאו דרכים עקלקלות ולעיתים מרתקות להתחמק מהאיסורים ולדבר על הטאבו מבלי שסרטיהם יוחרמו, למשל בסרטים הנהר האדום , רבקה , הנץ ממלטה , תה וסימפטיה , נגן הקרן אנני אוקלי , מרד הנעורים , בן חור , ג'וני גיטאר , חתולה על גג פח לוהט , לפתע בקיץ האחרון , חמים וטעים ועוד . בעקבות התעוררות גלי המחאה של שנות ה- 60 והשתלטות הולכת וגוברת של מושגים כמו חופש וזכויות הפרט הלך הקוד המוסרי והתמוסס ויוצרים שהנושא קרוב לליבם התחילו להפיק ולביים סרטים הנותנים במה למה שעד אז נחשב לטאבו . סרטים כמו שעת הילדים משנת 1962 או השועל משנת 1968 כבר לא מציגים את ההומולסביות כמפחידה ובזויה אלא כאנושית ומעוררת אמפתיה, אך בסוף הסרט הגיבור או הגיבורה ייהרגו או יתאבדו . כך מוצאים פתרון תסריטאי שמצד אחד מאפשר הזדהות עם המצוקה שלהם ומצד אחר נזהר מלהיות חדשני מדי וללוות את הגיבורים צועדים לעבר האופק מאושרים . כדי לאפשר לצופים לעכל בהדרגה את החידוש שבאהב...
אל הספר