| 211 עומק וסימבוליקה בהנדסה, עומק הוא פונקציה של שני מישורים לפחות : של הנִגלה ושל מה שבעורפו . בהשאלה לעולם הספרותי, העלילה היא הנוף הנגלה . העומק הוא מה שמאחוריה, מה שסמוי מעין לגמרי או חלקית, ומרמז שיש מאחורי הפשט גם רז, דרש וסוד . הקורא עשוי לזהות חלק מרובד העומק, אך ביצירות בנויות כהלכה יזדחל אליו העומק ערמומית, יזנק עליו מן המארב ויכה אותו שוק תת-תודעתית על ירך תודעתית, לא פעם גם זמן רב לאחר הקריאה . השד שבמכונה מעט משונה, הדיון הצונן הזה ב"עומק" ; שהרי איך אפשר בכלל לנתח בעיון יבשושי את מקסמו של הסיפור ? יתרה מזו, איך ייתכן שהקסם הזה "מושתל" מלכתחילה בכוונת מכוון, כמין מנגנון מתכתי של קפיצים וגלגלי שיניים ? הרי יש כאן נסתר אלוהי כלשהו שלא ניתן לחנוט אותו בהגדרה נוקשה, מין סינרגיה פלאית של השלם העולה על סך חלקיו, איזה "שד במכונה" . ונניח שאפשר היה לפרק ולנתח, האם בכלל רצוי לנו להתעסק בזה, באותו "נפלא מבינתנו" ? התשובה לדעתי חד-משמעית : ה"קסם" הוא תוצאת עבודה מפרכת, ולדיבורים רליגיוזיים אין מקום בדיון על מלאכת הכתיבה . על הכותב להירתע ממיסטיפיקציה ורומנטיזציה, ולנסות להבין כמיטב ...
אל הספר