176 | פרק 5 השילו את נעליהם בשעה שהגיעו אל המקום הנבחר, פרט שאינו נזכר במקרא, לא בספרות חז"ל ולא בשום מקור ספרותי אחר, יהודי או נוצרי, העוסק בסיפור העקדה . הנעליים הגדולות הן של אברהם והקטנות של יצחק, פרט המשקף את המסורת שיצחק היה נער בזמן העקדה, אבל מהיכן שאב האומן את הרעיון שהשניים הסירו את נעליהם שעה שפקדו את מקום העקדה ? שאלה זו מעניינת במיוחד לאור העובדה שפרט זה חסר בכל תיאורי עקדת יצחק המוכרים באומנות היהודית והנוצרית כאחת, וגם אם אברהם ויצחק עומדים יחפים בכמה מהם, הנעליים לעולם אינן מונחות לצידם . לתיאור המיוחד בפסיפס ציפורי אפשר להציע שלושה הסברים חלופיים, וגם אם נתקשה להכריע ביניהם, הם בהחלט מורים על שימוש ברעיונות נוספים, חוץ מקראיים, שהיו יכולים אולי להשפיע על עיצוב התמונה . במבט ראשון נוכל להניח שפרט זה עוצב בהשראת טקסט חז"לי עלום, שלא השתמר . כנגד זה, ניתן להציע שהאומן פעל כאן כדרשן ועיצב בתמונה את הסיפור המקראי לפי הבנתו, בלי שמצא לזה הד במסורת הדרשנית . אפשרות אחרת היא לקשור את התיאור שלנו במסורת המקראית המחייבת חליצת נעליים מפני קדושת המקום, כמעשה משה בסנה ( שמות ג, ה )...
אל הספר