היטלר, ק . צטניק וקיטש 105 וזה שיווק אותו והאדיר אותו תוך שהוא משתמש בקיטש מהסוג הנחות ביותר . כך למשל מספר יואכים פסט כי היטלר "נטה בבירור להעדיף קלעים של תפאורה לילית . הלפידים, המדורות, או החישוקים הבוערים, הודלקו בדרך קבע" ( בתוך פרידלנדר, ,1985 עמ׳ 37 ) . הקיטש אפשר לתעמולה להפוך את המוות מבנאלי לנשגב : הדבר החשוב הוא הזיהוי המתמיד את הנאציזם עם המוות [ אך ] לא מוות אמיתי, באימתו היומיומית ובבנאליות הטראגית שלו, אלא המוות הטקסי, המסוגנן ורווי האסתטיקה, מוות השואף להיות התגלמות הזוועה, החידלון והפלצות, אך מתגלה בסופו של דבר במות קדושים רווי רעל ( פרידלנדר, ,1985 עמ׳ 38 ) . מעבר לתעמולה הנאצית ישנו כמובן היטלר כדמות מיתית וכאדם בחיי היום- יום : הכול מכירים את חיבתו של הפיהרר לדברי מתיקה ולעוגות בקצפת, לסרטים סנטימנטליים, לסיפורי הרפתקאות ולאופרטות . . . בעיני ההמונים מופיע היטלר לא כמלך חגיגי ואף לא כרודן מסתורי, לא כנציגה של עילית הנושאת בנטל השלטון ואף לא כעובד מדינה שקדן מן השורות [ אלא כמי ש ] משקף את הטעם והתשוקות המקובלים ביותר בזמנו ( עמ׳ 60 ) . אפשר לומר שהיטלר היה יצרן של ק...
אל הספר