דניאלה

כשסיוט נטול מקור הופך לממשי ( או : בניסיון להגיע למקור ) 49 שומרי הגבול הרוסיים התפזרו על פני הנהר כתמי דמיהם של הירויים בקרבתי . צללתי אל תחתית הנהר, ויצירתו של מוניה, זיווה ותפארתה של רוח אנוש, אבדה בתהומות ( עמ׳ 208 ) . כך שרד יומנה של דניאלה, אשר הספר ב י ת ה ב ו ב ו ת ( לכאורה ) מבוסס עליו . ועוד אפשר לגזור מכך שהיומן נכתב במחנות, ובדרך כלשהי התגלגל לידיו של ק . צטניק . בנקודה זו אני מבקש להזכיר את הסיוטים שפקדו את ק . צטניק . בשיחת טלפון עם יחיאל שיינטוך ( 2003 ) ב- 15 בנובמבר ,1995 אומר דינור כך : "לא יכולתי לישון בלילות כי לא ידעתי ולא הייתי בטוח האם ראיתי שם את דניאלה או לא . לכן הלכתי לטיפול, ולכן ברגע שהגעתי לאותו שלב בססיה החמישית עזבתי את הטיפול" ( עמ׳ 71 ) . אבל הטיפול החמישי בספר ה צ ו פ ן ( 1987 ) אינו פותר את החידה — למעשה הוא רק הופך אותה לקשה יותר : נושא אני את עיניי לשמים אל הקול ורואה את אחותי בבוהק הזריחה והילה לראשה . סביב לה נערות יהודיות התאבדו לפני הימסרן לידי הגסטפו . והן שרות אליה שירת מלאכים : "אחותנו את" . . . ואחותי קדושה ועצובה . אני זועק : "דניש ! הבטחת...  אל הספר