עצמי לא העזתי לאמץ את אותו הטון, כדי לדרוש את המגיע לי במצבים שבהם ניסו לרמות אותי . לעומת זאת, נראה לי שבמהלך עימותים מול אנשים קרובים או משמעותיים ( למשל בן הזוג שלה, אבי ) , חוותה אמי קושי להביע כעס . בדומה לי, היא רוטנת ואז בוכה, מעין הסלמה רגשית שעוברת ממצב של כעס למפל דמעות, בלי שתצליח להשמיע משהו ברור באמת . כך אני לפחות חווה את זה, במיוחד לאור העובדה שאני משתמשת באותה הטכניקה ( מול בן זוגי ) — שיטה מועדת לכישלון . אולי זה נובע מכך שקשה להטיח ביקורת או להתלונן בפני מישהו אהוב, שלצדו חיים מדי יום . ואולי זה נובע גם מהקושי להביע ביקורת או טרוניות לגבר אחד מסוים . הכעס של הגברים הוא דרמטי . מדובר בצעקות, ולפעמים בחבטות — בדרך כלל כנגד חפצים, אך לא תמיד — כעס המעיד על כך מספר הנשים שהוכו על ידי בני הזוג שלהן . בקיצור, הכעס של הגברים נוטף אגרסיביות . הנטייה היא לעודד נערים לכעוס — זה תמיד עדיף על בכי של ילדה קטנה — וגם להכות בחזרה . בסרטים, ולפעמים בחיים, כשנער סופג קללות, עלבון או מכות מנער אחר בבית הספר, יעודד אותו אביו — או דמות גברית אחרת, זכרית במיוחד — להגיב באלימות פיזית : כך ...
אל הספר