אינו מסוגל להינתק, בשעה שהוא מוקסם מאבני הבניין של השפה האוניברסלית, אך בד בבד מתעקש לייצר מהן את השפה הפרטית שלו, את ההתענגות האישית והייחודית לו . שאלת אפשרות קיומה של שפה פרטית כמו גם שאלת הגוף הפרטי מול גוף ההמון הן שאלות של חוץ מול פנים . רק כשניתן לערער על יציבותה של דיכוטומיה זו, שאלות אלו באות לידי ביטוי במלוא חריפותן . מי שמתיימר לאחוז בקו גבול ברור, המפריד בין פנים לחוץ, איננו חשוף לדילמות שהן מעוררות . מי שנח על זרי ההפרדה השכיחים כל כך בין עולם פנימי לעולם חיצוני רואה בהן שאלות כמעט זניחות . דעתם של ויטגנשטיין ושל לאקאן, כל אחד בדרכו ומהכיוון הרעיוני שהעסיק אותו, לא נחה מההפרדה הפופולרית בין פנים לחוץ . שניהם תהו על אפשרות קיומו של היבט פרטי בשפה ועל מעמדו הבלתי מובן מאליו של הגוף במפגש בין היחיד לזולתו . אהרון, גיבורו של גרוסמן, מגלם את הדילמות שעולות מרעיונותיהם של ויטגנשטיין ושל לאקאן בהקשרים אלו, בהיותו גם "הארון" וגם מי שיוצא ממנו, סוכן כפול בשפה . לצאת מאהרון – הבועה ומה שמחוץ לה הקטע הבא משקף את הקונפליקט שבו נמצא גיבור הספר, אהרון : בשנה שעברה הם למדו בשיעורי אנגלית...
אל הספר