226 אמיר קלוגמן 388 האפשרות "לדעת" אדם אחר המוחלטת אל תוך אדם אחר", על בוריו, מתוכו, להיות בזמן שלו, ביום – יום שלו, בהרגלים הכי קטנים שלו, לשהות בנפשו באופן מלא, להכיר אותו באופן בלתי אמצעי . בפרפרזה על הביטוי "שם נפשו בכפו", כאן מדובר על 389 במובן של לקחת את החשיפה לשים נפשך בכפו של האחר, בפני האחר וההיפתחות אליו אל הקצה הכי רחוק שלהן . רעיון זה מנוסח באופנים שונים לאורך הטקסט : "להתערות נפש אל נפש בלי להסתיר כלום" ; "ולך אני רוצה לתת את נפשי, כי זה החוזה שלנו, נפש תחת נפש" ; " . . . ורוצָה להכיר את כל ערוצי הרגש והיצר שלךָ, הגלויים והמחתרתיים, והשוצפים והפתלתלים" ; "סיפור היציאה המוחלטת אל הזולת ; לא בשביל ללכת לאיבוד בתוכו, ולא בשביל לוותר על עצמך, חלילה, אלא בשביל לחווֹת פעם אחת זָר, כלומר 390 זולת, בתוכך . . . " מלכתחילה עולה הרעיון כי חיבור שכזה בין נפשות, נטול גבולות ומחסומים, דורש ויתור על מעורבותו של הגוף . החל מ"החוזה הראשוני" שמציע יאיר למרים : הלוואי שתביני, אני באמת מדבר רק על מיכתבים, לא פגישה, אף פעם לא גוף, לא בשר, לא איתך, זה נעשה לי כל – כך ברור אחרי המיכתב שלך, רק ב...
אל הספר